המוסד לביטוח לאומי - מדינת ישראל נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשת המבקש להורות על מחיקת טענה מכתב הגנתה של הנתבעת 2, הואיל ולא הועלתה על ידה בהזדמנות הראשונה, עת דחתה דרישתו של המבקש לשיבוב.

רקע עובדתי בקצרה

בתיק העיקרי מתבררת תביעת שיבוב, אשר הוגשה על ידי המבקש כנגד הנתבעות בגין סכומים ששולמו על ידו לנפגע תאונת דרכים (להלן: "הנפגע"), תאונה אשר הוכרה על ידי המבקש כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

על פי כתב התביעה, ביום 01.02.04, הנפגע נהג ברכבו בדרכו לעבודה. במועד זה, השימוש ברכב הנפגע היה מבוטח בפוליסת ביטוח חובה על ידי הנתבעת 1. במהלך הנסיעה כאמור, רכבו של הנפגע חנה בצד הדרך עקב תקלה, והנפגע התיישב במושב האחורי. בנסיבות אלו, הגיע רכב צד ג' (להלן: "הרכב הפוגע"), אשר השימוש בו היה מבוטח בפוליסת ביטוח חובה אצל הנתבעת 2, פגע ברכבו של הנפגע, ובעקבות כך, הנפגע סבל נזק גוף.   

כאמור לעיל, על פי כתב התביעה התאונה הוכרה על ידי המבקש כתאונת עבודה, והמבקש שילם לנפגע דמי פגיעה וקצבת נכות זמנית.

הנפגע סילק תביעתו בפשרה מול הנתבעת 2, מבטחת השימוש ברכב הפוגע.

המבקש פנה לנתבעת 2 בדרישה לשפותו בעקבות תשלום הסכומים ששולמו על ידו לנפגע, הכל בהתאם להסכם שנכרת בין המבקש לבין הנתבעת 2, ובהתאם להוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ב-1995, ובהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

חרף העובדה כי הנתבעת 2 פיצתה את הנפגע, הנתבעת 2 (להלן: "הפניקס"), דחתה תביעת המבקש בטענה כי האחריות לפיצוי הנפגע ולשיפוי המבקש מוטלת על הנתבעת 1.

המבקש פנה לנתבעת 1 בדרישה לשיבוב, אך הנתבעת 1 אף היא דחתה את דרישתו.

על כן, המבקש הגיש תביעתו המתבררת בפניי, כנגד שתי הנתבעות. 

בכתב ההגנה שהוגש מטעם הפניקס (להלן: "כתב ההגנה") נטענה לראשונה, טענה שלא הועלתה במכתב הדחייה שיצא מהפניקס למבקש. הפניקס טענה, בסעיף 4 לכתב ההגנה, כי מדובר בפוליסת סחר רכב, וכי בנסיבות הייתה הפרה של הפוליסה עת נעשה שימוש ברכב המבוטח על ידה בניגוד לתנאי הפוליסה ושלא למטרות סחר רכב ועל כן אין תחולה לפוליסה.

מכאן הבקשה המונחת בפניי למחיקת סעיף 4 לכתב ההגנה.

דיון והכרעה

אין חולק, כי הפניקס נתנה כיסוי ביטוחי למבוטחה ולא העלתה כל טענה כנגד השימוש ברכב שנעשה בידי מבוטחה במועד התאונה.

אין חולק, כי ביום 06.03.06, הפניקס פיצתה את הנפגע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונה. לעניין זה, ראו שטר הסילוק, אשר נחתם בין הנפגע לבין הפניקס (צורף כנספח 1 לבקשה).

אין חולק, כי בעקבות פניית המבקש לפניקס, הפניקס דחתה תביעת המבקש והנימוק היחידי אשר צוין במכתב הדחייה היה כדלקמן:

" אבקשכם לפנות למבטחי הרכב הרלבנטי מס' …. המבוטח בחב' אליהו".

אמנם, הפניקס הוסיפה סעיף סל וטענה במכתב הדחייה כי: "אין באמור לעיל כדי להכיר בכיסוי ו/או בנסיבות ו/או באחריותנו ו/או חובתנו לאירוע הנדון ו/או כדי לפגוע בכל טענה מטענתנו", ברם סעיף זה אינו מקנה, מניה וביה, הרשאה להוספת טענות דחייה חדשות מעבר לאלה שנטענו במכתב הדחייה. (ראו: ירון אליאס – דיני ביטוח, כרך א', עמ' 923-924).

כאמור לעיל, בכתב הגנתה הפניקס טענה, כי מדובר בפוליסת סחר רכב, וכי בנסיבות הייתה הפרה של הפוליסה עת נעשה שימוש ברכב המבוטח על ידה בניגוד לתנאי הפוליסה ושלא למטרות סחר רכב ועל כן אין תחולה לפוליסה.